חד גדיא מתוך ההגדה של פסח

שנה 1
308 צפיות
82_p28b

חד גדיא  מתוך ההגדה של פסח

חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא

וַאֲתָא שׁוּנְרָא, וְאָכְלָה לְגַדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא

וַאֲתָא כַלְבָּא, וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא

וַאֲתָא חוּטְרָא, וְהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא

וַאֲתָא נוּרָא, וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא

וַאֲתָא מַיָּא, וְכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא

וַאֲתָא תוֹרָא, וְשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא

וַאֲתָא הַשּׁוֹחֵט, וְשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא

וַאֲתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא

וַאֲתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא

את הפיוט חד גדיא מזכירים בליל הסדר שפותח את תקופת המשפט/ התורה, בסדר ההנהגה, תקופה בת שלשה חודשים שמתחילה מיציאת בני ישראל ממצרים ונגמרת במתן תורה מט"ו בניסן (אחרי עשרה ימים מיציאת מצרים הגיעו למרה שם קיבלו ממשה רבנו קצת מצוות) עד ט"ז בסיוון (עשרה ימים מו' בסיוון מעלית משה רבנו להר סיני  ).

כלומר מדובר בתורה שניתנה מפי הגבורה והיא אינה מייצגת עשיית משפט על פי הטבע .

לעומת זאת, בפיוט חד גדיא, כל אחד מהמעורבים מלבד הקב"ה ממלא  תפקיד  טבעי שנגזר לפי ממדיו, חתול אוכל גדי, כלב נושך  חתול וכן הלאה וזאת  ללא כל כוונה רעה , כל אחד מהמעורבים עושה דין עם מי שלפי טבעו יכול לעשות עמו דין .

כל זה נכון למעט  מלאך המוות שהוא יצר הרע שהוא  נברא והוא אינו טבעי והציפיות ממנו שונות שינהג מעל לטבע , וכן במהלך הבריאה הוא נועד לשרת את האדם  ומסיבה נעלמה  התחלפו התפקידים והאדם הוא זה שמשרת אותו . לכן כדי לאפשר לאדם לצאת לחרות ממלאך המוות /יצר הרע, הקב"ה חייב לשחוט את מלאך המוות, אבל מכיוון שלגבי הקב"ה צדק היא אינה מילה קטנה עבורו לכן מכיוון שהוא עילת העילות וסיבת הסיבות, בנה סיפור  בהיסטוריה שבסיומו יוכל לשחוט את מלאך המוות, בצדק .

ליל הסדר נמצא בין פורים לבין מתן תורה בפיוט חד גדיא מתואר מהלך ההיסטוריה  עד  הגאולה השלמה  .

חד גדיא יכול לקבל פרוש לשני כיוונים –

האחד :- גדיא נמשל  לעם ישראל שהלך לגלות בבל אחרי חורבן הבית הראשון , החתול בפיוט לא היה יכול לתפוס את הגדי  ולאכול אותו אם לא היה יוצא מהמקום הטבעי והמוגן שלו ליד אמו , ומכיוון שהגדי הסתובב בין חתולים אחד מהם תפס אותו ואכל אותו.

והשני גדיא מלשון גד = מזל בארמית , היה בפורים מזל על שם הפור שהטיל המן,  כלומר גדיא מרמז על תקופה היסטורית בה התחולל נס פורים ובני ישראל ניצלו ממוות גשמי,  אם כך מה בדיוק אכל  החתול ולמי נמשל החתול? החתול הוא מרדכי שאכל את המזל ובזבז אותו  בכך שקבל את בית המן שנתנה לו אסתר [אשתו היא ביתו- אשת המן.  מבני בניו של המן לומדים בבני ברק (סנהדרין צו ע"ב. וע"ע גיטין נז ע"ב)  והם צאצאיו של מרדכי, שהרי כל עשרת בני המן כולל את המן עצמו תלו על העץ ומניין להמן צאצאים ?]

תרי זוזי אלו הן שתי המזוזות שבני ישראל נצטווו לקחת מדם הפסח ששחטו במצריים ולשים עליהן  ועל המשקוף את הדם וראה הקב"ה את הדם ופסח על הבתים .

דזבין אבא בתרי זוזי -שקנה הקב"ה את בני ישראל במעשה קניין כמו שמקדשים אישה בכסף בתרי מאה זוז (כתובת אישה דרבנן 200 זוז לפי  גאונים ורוב הראשונים )

בא הכלב ונשך את החתול – הכלב רק נשך את החתול אבל החתול אכל את הגדי והכיל אותו בתוכו כמו תחפושת של חתול על גדי בחוץ רואים חתול אבל בפנים יש גדי, בני ישראל הפכו להיות מגדי  לחתול שלא מבדיל בין טוב לרע .

הכלב זה  מלכות רומא בתקופת החשמונאים שהיו גם כוהנים וגם מלכים כאחד לכן באה מלכות רומא ורצחה את כולם בגלל שלא ניתן לשמש במלוכה ובכהונה כאחד כי המלוכה והכהונה והמשפט כאחד הם של הקב"ה בלבד .

בא המקל והכה את הכלב מקל מייצג מטה משפט  והם הסנהדרין בסוף תקופת בית שני שגרשה את הכלב את מלכות רומא .

בא האש ושרף את המקל בית מקדש שני נשרף והסנהדרין גלתה ליבנה .

באו המים וכיבו את האש מים זה תורה שבע"פ בתקופת  התנאים והאמוראים .

בא השור תורא בארמית וגם תורה ושתה את המים, השור זה רבי יהודה הנשיא שכתב את השולחן ערוך .

בא השוחט ושחט את השור- כמו ששוחט מוציא את החיים מהבהמה, כך כל הפרשנים שבאו אחרי רבי יהודה הנשיא  גאונים ראשונים אחרונים שחטו את התורה וחתכו אותה לחתיכות קטנות קטנות של פרושים על גבי פרושים והוציאו מהתורה את החיות.

בא מלאך המוות ושחט את השוחט- מלאך המוות זה תקופת ההשכלה , מכיוון שמלאך המוות התגאה וחשב שהוא יכול להוציא את הקב"ה לגמרי מבני ישראל בכך גזר דין על עצמו  והוציא מעצמו את החיות שלו וזהו הצדק של הקב"ה שכל אחד גוזר דין על עצמו לפי מה שראוי לו .

תגובות הגולשים:


ניווט באתר

קהילת חידושים סגורה בשישי-שבת! זכור שמירת השבת הנה מקור הברכה!

היום חג

אנא חזור 17:43