הרב שאול יורוביץ – מים שאין להם סוף – טבעו של חסד

2 שנים
429 צפיות
1654198_604629236329925_4568198762237689819_n

מים שאין להם סוף – טבעו של חסד

כל מה שברשותך ברגע זה, שימש נבראים רבים בצורותיו השונות, עד הגיעו אליך בצורה הנוכחית. לדוגמא: הכסא אשר אתה יושב עליו, או הפרי אשר אתה אוכל, הן עצמן התקיימו בצורה שונה לפני הגיען אליך, וימשיכו להתקיים גם לאחר מכן, באופן אחר. שהרי שום דבר לא כלה לגמרי, הוא רק משנה צורה.

כך פועלת הבריאה כולה, המים מפרים את האדמה, האדמה מצמיחה שיחים ואילנות, הן מזינות את החי, החי משרת את האדם. כולם מקבלים זה מזה, וכולם נותנים באהבה זה לזה.

עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה (תהלים פט ג). לשון נפעל. מאליו.

כך טבעו של עולם, זה קורה מעצמו. אתה לא חייב ליזום חסד, העולם מתוכנת כך מעצם קיומו. עליך רק להרשות לדברים לקרות, לא לעצור בעד זרימה טבעית זו, לא להפריע לה.

זוהי תפיסת החסד בעולם. כל דבר הוא חלק מהזרימה האין סופית של מידת החסד, והוא כל הזמן הולך ומתפשט עוד ועוד. וכל אחד משתמש בו לפרק זמן מסוים, כל עוד הוא זקוק לדבר הזה. ואז הדבר ממשיך במסעו, ומתקדם לתפקיד הבא, ולאיש הבא.

זוהי תמצית הבנת מהות החסד בעולם. כשאדם קולט את זה, הוא לא מנסה לעצור בכוח אצלו, משהו שאין לו עוד צורך בו, אלא נותן לו ללכת.

אך כשאדם מנסה בכוח לעצור נביעה זו, על ידי עצירת ואצירת השפע אצלו, גם לאחר שמיצה את השתמשותו בה. הרי הוא מצמצם בכוח את מידת החסד. וממילא מהפך את צינורות השפע בעולם, הוא אינו נותן למעיין לנבוע ולזרום, וסותם את פתחי השפע בעולם.

אלו הן הדינים והגבורות, שאינן נותנות לשפע לזרום בכל עת תמיד.

משל למה הדבר דומה למפל מים רבים, הזורם בעוצמה רבה מאז ומקדם. ובא איש אחד, ומנסה בכוח לעצור את הזרימה, באמצע מקום הזרימה. כך יתואר אדם אשר מנסה להיאחז בכוח בדברים אשר סיימו תיקונם אצלו. עליו להרפות ולתת לדברים אלו להמשיך במסלולם הטבעי. ואם כך יעשה, שפע חדש הנצרך לו עכשיו, יגיע אליו.

הגורם לצמצום – חוסר זרימה קבוע

מלבד האמור, שבהתנהלות כזאת יש הליכה נגד כיוון הבריאה. אנו רואים גם שכל חריגה מסדר הזרימה הקבוע, בסופו של דבר, היא הגורמת לצרות ולהתפרצויות זעם.

אנו יודעים היום שכל מצב קיצוני בבריאה כגון רעידת אדמה, התפרצות הר געש, או סערה קשה. הן תוצאה של מצב שהטבע לא שיחרר את כוחותיו בקצב רגיל – קצב זרימה קבוע. ולכן כאשר משתחררת האנרגיה בבת אחת, היא משתחררת בחוזקה ובעוצמה רבה, ויוצרת אסונות.

לאחר תקופה של נטייה לצד אחד פסיבי מדי. הבריאה, כדי לאזן את עצמה, הולכת לקיצון השני. כמו קפיץ שאתה מחזיק חזק מדי לצד אחד, הוא הולך לקצה השני.

לו הייתה שומרת על זרימה קבועה, לא היה צורך להתפרצויות קיצוניות מעין אלו.

כך גם באדם, אם הוא לא נותן ביטוי לרגשותיו בזמנם, גם לשליליות שבהן, בסופו של דבר הן יתפרצו חוצה ויהיו הרסניות. כאשר אתה עוצר את הזרימה. בטווח הארוך אתה גורם לגבורות. שימור קצב זרימה קבוע ונכון, זוהי מידת החסד המאוזנת, שבונה את העולם.

כך גם מצינו בתורה יחס שלילי יותר לשנאה שבלב מאשר לשנאה גלויה. כך כתוב בספר החינוך במצוות 'לא תשנא את אחיך בלבבך':

שלא לשנוא שנאת הלב אחד מישראל, שנאמר (ויקרא יט יז) לא תשנא את אחיך בלבבך. ולשון ספרא, לא אמרתי אלא שנאה שהיא בלב. וכמו כן בערכין (טז:( בשנאה שבלב הכתוב מדבר. אבל כשיראה לו שנאה וידוע שהוא שונאו אינו עובר על זה הלאו… ומכל מקום שנאת הלב היא קשה מכל השנאה הגלויה, ועליה תזהיר התורה ביותר. (ספר החינוך מצווה רלח)

כך גם כותב הרמב"ם בביאור מצווה זו:

שהזהירנו משנוא קצתנו את קצתנו והוא אמרו לא תשנא את אחיך בלבבך, ולשון ספרא לא אמרתי אלא שנאה שהיא בלב, אמנם כשהראה לו השנאה והודיעו שהוא שונאו אינו עובר על זה הלאו… אבל שנאת הלב הוא חטא חזק יותר מן הכול: (ספר המצוות מצווה שב)

לפי הדברים האמורים, ההסבר פשוט למדי, הנזק הרוחני הנגרם משנאת הלב הוא חמור הרבה יותר, כי מצטברים בנפש האדם רגשות שליליים, והם הולכים ומתגברים. אך כאשר הוא משחרר רגשות אלו החוצה, יש סיכוי להחלמת אותו אדם. כלומר, הזרימה גם היא שלילית, עדיין טובה היא פי כמה מהעצירה והצמצום בכוח.

הקושי לשחרר

הסיבה להיצמדות למה שאין עוד צורך בו, הוא מפני שאדם זה מגדיר את ישותו, על ידי רכושו וכל האוספים שלו, לכן איננו מסוגל לשחרר דברים.

וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס (קהלת ב כו)

החטא מוביל אותו לאסוף ולכנוס, כל קיומו מוגדר לפי מה שיש לו. כשבאמת אין לו ולא כלום.

אין לו ולא כלום, מפני שכל מה שיש לו לאדם, קרה מתי שהו בעבר. הוא הצליח פעם, והוא נאחז בזה. ברגע זה על האדם להתחבר לשפע העכשווי.

וזכור: בדרך כלל כל מה שאתה נצמד אליו, כבר מת בלאו הכי, מכיוון שהוא שייך לעבר. מות בכל רגע, ותגלה את השער לחיים שאין להם סוף.

זזים מזה – ונותנים לזה

אחר מלחמת העולם הראשונה, בעת שהכלכלה העולמית נקלעה למשבר קשה. שאלו את אחד מחכמי ישראל מדוע עשה ה' כזאת. תשובתו הייתה מרתקת: כשבני האדם מתחילים להשתמש בכספם נגד מטרת הבריאה, הם אינם משאירים כביכול להקב"ה ברירה, אלא לאתחל את השפע מחדש.

הוא ביאר זאת על פי מדרש חכמים: מה הקב"ה עושה נוטל נכסים מזה ונותן לזה, שנאמר כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. לכך נקרא שמם נכסים שנכסים מזה ונגלים לזה. ולמה נקרא שמם זוזים שזזים מזה ונותנים לזה. ממון מה אתה מונה אינו כלום. מעות מה לעת. (במדבר רבה פרשה כב ח)

קיום העולם הוא על ידי שהממון מתגלגל והולך מזה לזה, כך כולם משתמשים בחלקם, ומתפרנסים. זה נותן לזה, וזה מקבל מזה, וכך העולם נע קדימה.

אך כשמתחילים לצבור ולהטמין את הכסף בכספות, כשאין לאף אחד הנאה הימנו, והכסף הופך לאשליה בעלמא. או אז יוצא שאין הכסף פועל את פעולת השפע. להיפך, הוא יוצר את הצמצום והשינוי בין אדם זה לאחר, אם כן כביכול אין להקב"ה ברירה אלא לעצור, ולהפעיל את המערכת מחדש, בכדי להתחיל את הכול מהתחלה.   

חסד עם זולתך – חסד עם עצמך

תני ר' יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, שכן רות אומרת לנעמי (רות ב) שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז, אשר עשה עמי אין כתיב כאן, אלא אשר עשיתי עמו, אמרה לה, הרבה פעולות וטובות עשיתי עמו היום, בשביל פרוסה שנתן לי (ויקרא רבה לד ח)

איש אחד העוסק בכל כוחו בחסד עם שולי השוליים של החברה כגון חסרי בית וחולי נפש ודומיהם, אמר פעם משהו מדהים: הוא אמר, שבאמת אינו עושה את עבודתו זאת, כדי לעזור לבריות. הוא עושה אותה, כי הוא מרגיש, שירידתו והתחברותו עם שכבות ירודות אלו בשולי החברה, שבעבר דחה אותם מעליו, היא כמו עבודה עם חלקיו הוא עצמו, שדחה בעבר, ושהדחיקם פנימה.

לעתים קשה לך להאזין למצוקות של אחרים, להתחבר אליהם. אתה בוחר להתעלם מהם, להתכחש לעצם קיומם. אתה מתרץ זאת בזה שיש לך לב רגיש, ואתה לא יכול לעמוד בזה.

האמת היא, שזו התחמקות גרידא מלפגוש מצבי קושי ודוחק, מפני שמפגש עם סיבוכים בחוץ, מעורר את המחשבה על מצבי מצוקה אישיים, כלומר: כאשר אתה עוסק במצוקה, גם אם היא אצל איש זר, כבר אתה מתמודד עימה, והיא מעוררת אותך לחקור גם אחר בעיותיך.

כאשר אתה מתעלם ממצבי קושי וצער בחוץ. נוח לך להתעלם גם ממגרעותיך העצמיות.

קשה מאוד לשמוע שמה שאנו דוחים בחוץ, הוא מה שאנו דוחים בתוך עצמנו. ואת מה שאנו דוחים בתוך עצמנו, אנו דוחים גם בחוץ. אבל, מה לעשות, כך זה עובד.

 

תגובות הגולשים:


ניווט באתר

קהילת חידושים סגורה בשישי-שבת! זכור שמירת השבת הנה מקור הברכה!

היום חג

אנא חזור 18:24