משל הזאבים

2 שנים
453 צפיות
045af834-8775-4ed2-b34b-eb464363c050

הגאון ר' אליהו דסלר זצ"ל כתב סיפור שראה במו עיניו: לפני שנים רבות, בנדודי דרך ארצות הצפון, ראיתי עדת זאבים רעבים רצים ומחפשים מזונם, וימצאו נבלת חיה קטנה מושלכת על דרכם ויקפצו כולם עליה מבוהלים ודחופים, אבל לא יכלו לאכול טרף, כי כל אחד מהם קפץ על גבי חברו וידחפנו מבלי השאיר לו מקום, וכה נשכו זה את זה וילחמו זה בזה עד אשר כולם היו פצועים ויזוב דמם לרוב. וכה נלחמו עד אשר כולם נשארו מוטלים על גבי השלג חסרי אונים. ורק אחדים הגיבורים שבהם, המה שמו שיניהם בנבלה. ויעבור רגע, והנה גם אלה התחרו זה בזה, וישובו ויכו וינשכו איש את רעהו נשוך ופצוע, עדי האחד גבר ויחטוף הנבלה וינוס.

ממשיך הרב דסלר וכותב: התבוננתי למראה וראיתי את המנצח רץ מרחוק, והנה כל דרכו אשר רץ עליה מלאה דם מדמו אשר זב מפצעיו הרבים אשר פצעוהו חבריו. אמרתי ללבי הן בדמו הוא, אבל ישביע את רעבונו. עליו נאמר "בנפשו יביא לחמו". ושבתי וראיתי בנשארים, והנה פצעיהם עוד רבים ורעים מפצעיו, דמם אבד, וכוחם סר מהם, ומה הועילו במלחמתם. ירגישו חרפת מנוצחים אשר חברם היכם, וגם אכל ושבע ודשן, והמה שבעי מכות, וגם רעבונם זה אשר למען השביעו נלחמו, עודנו בחזקו כבראשונה.

ומסיים הרב: עתה בהתבונני ברעבון שיש באדם השואף לחומריות, עלתה בזכרוני המעשיה הזאת כי תהיה "משל" לבני האדם. הן גם המנצח בהתחרות, פצוע הוא, חולה, עייף ויגע. וגם כי נצחונו אשר נצח איננו שוה מאומה, כי רעבונו לא ישבע לעולמים אלא יוכפל וירבה כאמור. אבל אם כה הוא גורל המנצח, מה יהיה חלק המנוצח. ורוב העולם מנוצחים בתחרותם.

מאת הרב יוסף מזרחי- חפשו את דף הפייסבוק והצטרפו.

תגובות הגולשים:


ניווט באתר