חסד

3 שנים
482 צפיות
1_158264060

בהר, עליה ה, הוד בשבוע. ויק' כה,לה: "וכי ימוך אחיך, ומטה ידו עמך, והחזקת בו: גר ותושב, וחי עמך".
יתכן לעת הצורך, אשר השויון, האיזון, השלוה תישבר, באופן כזה שאין לכל כפי צרכם, אלא שלאחד יהיה הרבה יותר ולשני הרבה פחות, למען תיפתח הזדמנות למעשה הצדקה המסוגלת לכל הצלה וישועה. "וכי ימוך אחיך, ומטה ידו עמך, והחזקת בו: גר ותושב, וחי עמך" = 1966; [ברא' טז,יד] "על כן, קרא לבאר באר לחי ראי; הנה בין קדש ובין ברד": החיבור הנפתח מהחסד היוצא לפועל ייקרא באר (בחינת מלכות, מים נובעים מעומק לבו של העולם) לחי (לחי העולמים, למחיה את העולמים, דהינו בחינת יסוד, בחינת צדיק) רואי (שהצדיק נראה על הבאר, שיש יחוד בין המזכה את העולם בתחיה במים, לבין מקור המים המחיים, בזכות הצדקה המדביקה ביניהם). [יש' לט,ה] "ויאמר ישעיהו אל אל חזקיהו: שמע דבר י-הוה צבאו-ת", כי [תהי' קיט,ב] "אשרי נצרי עדתיו, בכל לב ידרשוהו", שזה השומר את העדויות והדרכים של הבורא ית' להידמות אליו, ידרוש את הנקודה הטובה, הניצוץ האלוהי, החבוי וחרות בלב כל אדם, להעלות ממנו להבה עד כדי שלהבת העולה מאליה ומדליקה את פתילות כל אחיו עד אשר יהפכו כולם לבחינת (במ' לא,מז) "שמרי משמרת משכן י-הוה" ובכך יושיעם, יושע כל פרט כדוגמת ישועת הכלל, כי סוף דבר הכל נשמע ובצדק יתוקן עולם, אז (מש' י,יז) "זכר צדיק לברכה, ושם רשעים ירקב".
על הפסוק שלנו מביא הזוהר (בהר קיא) את דברי רבי יוסי: (תהי' לז,ג) בטח בה' ועשה טוב, שכן ארץ ורעה אמונה. אשרי חלקו של אדם שעושה טוב משלו (שמזדרז לנדב מאשר לו כדי להיטיב עם זולתו, במקום רק להתפלל עליו או להפנותו אל עמותה או ארגון או שלטון), שהרי הוא מעורר טוב (בחינת יסוד) בכנסת ישראל (בחינת מלכות). ובמה? בצדקה. שכאשר מתעוררת הצדקה, הרי אז מתעורר טוב אל כנסת ישראל; ועל כך נאמר: (מש' י,ב) וצדקה תציל ממות. ועוד מוסיף רש"י ומבהיר: והחזקת בו – אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מוטת היד. למה זה דומה? למשאוי שעל החמור: עודהו על החמור, אחד תופס בו ומעמידו; (כי כאשר כבר) נפל לארץ, חמשה אין מעמידין אותו.
על כן, לא רק שתחזיק בו, אלא גם יהיה אצלך "גר ותושב, וחי עמך" = 1071, גר אשר אינו עובד שום אליל אלא מודה לה' לבדו, אשר אינו יכול מפאת צערו לקום הוא עצמו לעורר במעשיו את רחמי שמים, כאילו מבקש בחולשתו [תהי' קיט,יז] "גמל (גמול) על עבדך; אחיה; ואשמרה דברך", וכפי המצודת דוד: גמול חסד על עבדך, שאחיה, למען אשמור דבריך; ולא בעבור הנאות העולם הזה; ואתה קולט את תפלתו ועושה את מעשה האלהים עם אשר לך; [ברא' כו,כג] "ויעל משם באר שבע", שהוא יעלה ויעמוד שוב בקומה זקופה לינוק ולקבל כדי מחיתו מהמלכות המתוקנת המכונה באר שבע, ממנה ישאבו שמן שבעת קני המנורה להאיר סביב, ובכך יזכה (ש"ב ו,כ) "לברך את ביתו" ואתה תתברך בו. (יח' יח,כא) "ועשה משפט וצדקה: חיה יחיה", חי בעולם הזה, ויחיה לעולם הבא, כנאמר (תהי' לז,כט) "צדיקים יירשו ארץ". (במ' כא,ב) "וידר ישראל נדר לי-הוה": [תהי' קד,לא] "יהי כבוד י-הוה לעולם, ישמח י-הוה במעשיו"; שכבוד הבורא מתגלה באשר "ישמח י-הוה" = 384 על כך שמעשיו, ברואיו, הולכים בדרכו, וממעשיהם העושים להידמות אליו, מתקינים (דניאל ט,כד) "צדק עלמים" על פני (תהי' קד,א) "הארץ ומלואה". ומזה דוקא יהיה "כבוד י-הוה לעולם" = 234, בחינת (שמ' כה,כד) "זהב טהור" הנהפך בטהרתו מבחינת דינים קשים אל רחמים גמורים על העולם (ש"א ג,כא) "בדבר י-הוה".

תגובות הגולשים:


ניווט באתר