מדוע המזבח והארון בחלקו של בנימין?

4 שנים
345 צפיות
375px-Ark_of_the_Covenant

חידושים נפלאים מהגאון הגדול ר' אריה לייב היימאן זצ"ל תלמיד מאור הגולה ר' אהרון קוטלר זצ"ל

מדוע המזבח והארון בחלקו של בנימין?

בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל (מט, כז)

ר' פנחס פתר קריא (= הסביר שהפסוק מדבר) במזבח: מה הזאב הזה חוטף – כך היה המזבח חוטף את הקרבנות.
בבקר יאכל עד – 'את הכבש אחד תעשה בבקר'. ולערב יחלק שלל – 'ואת הכבש השני תעשה בין הערבים'. (בר"ר צט, ג)

גם ברכותיו של משה לבנימין, בפרשת 'וזאת הברכה', רומזות שהמזבח בחלקו. כך במסכת זבחים דף נג' ע"ב: "מה היה בחלקו של יהודה? הר הבית, הלשכות והעזרות. ומה היה בחלקו של בנימין? אולם והיכל ובית קדשי הקדשים ומזבח.
קרן מזרחית-דרומית [של המזבח] לא היה לה יסוד. מאי טעמא? א"ר אלעזר, לפי שלא היתה בחלקו של טורף (= בנימין, שנאמר עליו 'זאב יטרף', אלא היתה בחלקו של יהודה). דאמר רבי לוי בר חמא אמר רבי חמא ברבי חנינא, רצועה (= שטח אדמה, הקרן מזרחית דרומית של המזבח) היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה, שנאמר 'חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיוֹם'. לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן להקב"ה [רש"י (מגילה כו.) "שהיה ארון בחלקו"], שנאמר 'וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן'."

כמה לימודים נפלאים מסוגיא זו:
א.
נראית הסיבה שבגללה זכה בנימין במקום המזבח, מכיוון שהמזבח "מֵטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים" (לשון רש"י שמות כ, כב). ושאר השבטים היו במחלוקת אלו עם אלו. בני האמהות נהגו לבזות את בני השפחות (רש"י לעיל לז, ב); וכל אלו גם-יחד היו במריבה עם יוסף. וגם יוסף, מצידו, הביא דיבת אחיו בפני אביהם.

ובנימין, הוא היחיד שלא היה מעורב במחלוקת ובשנאת אחים. ולכן המזבח בחלקו.

אך מדוע חסר מזבחו של בנימין 'יסוד' בקרן מזרחית-דרומית?

ויבואר בס"ד, על פי עניין יסודי מאד שתחילתו בכתוב "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי" (לעיל ל, כה). וכך מסביר רש"י את העיתוי:
"משנולד שִׂטְנוֹ של עשו, שנאמר 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש'; אש בלא להבה אינו שולט למרחוק. משנולד יוסף, בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב."

בעומק העניין נראה כך: בבעה"ט ובדעת זקנים מבעה"ת כתבו שיציאת יעקב לחרן נעשתה בצנעה. והביאור: יעקב מתנהל בצנעה, כי מידתו 'עָקב' והֶסתר והוא איננו מתבלט ומתגרה בעשיו. מסיבה זו, תחילה הוא 'נטמן' (בר"ר סח, ה) בבית עֵבֶר, ואח"כ שוהה זמן ממושך הרחק בבית דודו לָבָן.
וכשיעקב יוצא לדרכו לחרן, הקב"ה מברך אותו "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" (לעיל כח, יד). נראה לי, שרמז לו הקב"ה לבניהם של כל ארבע האמהות: יָמָּה – דגל מחנה אפרים [מרחל]. קֵדְמָה – דגל מחנה יהודה [לאה]. צָפֹנָה – דגל מחנה דן [בלהה-רחל]. וָנֶגְבָּה – דגל מחנה גד [זילפה-לאה].
רומז אפוא הקב"ה ליעקב, שרשאי הוא 'לפרוץ' ולהתנהל בגלוי מול עשו בהשלמת כל ארבע הרוחות – כלומר, כשכל ארבע נשותיו תֵּלַדנה.
ויובנו דברי רש"י שבלידת יוסף "בטח יעקב בקב"ה וביקש לשוב". בטח יעקב בהבטחת "וּפָרַצְתָּ" שנאמרה על העיתוי הנוכחי.

וביאורים שונים באמתחתנו מדוע יוסף הוא 'שִׂטנו של עשו' [ראה דרשה….] , אך לדרכנו זו נבאר עפ"י דברי ה'זהר' (ח"א קנח.) שרחל מידתה באיתגליא – ולאה באיתכסיא. מידתה של רחל לפרוץ החוצה בגלוי [ועל כן, אומר ה'זהר', עין הרע אינה שולטת ביוסף, כי כולו גילוי]. כאשר נולד יוסף, יכול יעקב לפרוץ מול עשו בביטחון וללא מורא.

כעת נשוב ליסוד שפתחנו שמזבח מבשר שלום ואחדות, ונוכל לומר שהעובדה שאין 'יסוד' למזבח בקרן מזרח ובקרן דרום, באה להעיד על חוסר-שלמות באגפים של לאה וזילפה – מזרח ודרום. יעקב נמצא בגלוי רק עם רוח מזרח ורוח צפון, ועם שתים מנשותיו מתנהג הוא בהסתר.

ונוסיף לכך, שלאה הייתה 'שנואה' – ולפיכך חסר ב'יסוד' הקשר.

ב.
למדנו בדברי הגמרא, שבנימין זכה שהארון יהיה בחלקו בגלל שהיה "מצטער בכל יום" לבלוע את הרצועה שהייתה ליהודה בשולי המזבח.
שמחתי מאד בגמרא זו, כי יש בה סמך וראיה לדברינו אודות השותפות בין רחל ולאה בכל קומת בניין כלל-ישראל.
מכבר אמרתי, שבסוף מגילת רות, בסוף כתבי-הקדש, מצוי "א וועלט יסוד" (= יסוד עולמי) מרעיש – המגלה את אחד מיסודותיו של עם ישראל. מתואר שם, שהעם מברך את בועז, בפני הזקנים:
"יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל. (רות ד, יא)"

כאשר נכתב בתורה 'שתים', הדבר מבשר על שוויון, וכמו שלמדו מהשילוש של "יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים"; "וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם"; "וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת" האמורים בעבודת יוה"כ (ויקרא פרק טו') – שצריכים השעירים להיות שווים בשילוש תכונות: במראה, בקומה ובדמים (יומא סב.). הרי לנו, ש'שני' מבשר על דמיון מושלם.
והוכחנו בס"ד, שכל מה שזכתה בו לאה – תורה (משה), כהונה (אהרן) ומלכות (דוד) – זכתה בו אף רחל בעבור שקינאה לשם-שמים, כמו שכתוב על רחל "ותקנא רחל באחותה". לדברים התייחד מאמר (כ"ז) ב'חקרי לב' לספר בראשית, ונמנו שם פרטים רבים שהושוותה בהם רחל ללאה – והמקיפים את כתרי התורה, הכהונה והמלכות.

בתוך הדברים שם כתבנו, שקנאת רחל באחותה גרמה לכך שאף שמתן-תורה משתייך למשה, מלאה – הרי ש'קיימו וקיבלו', קבלת התורה בַּשנית ומרצון, נעשה ע"י מרדכי, מזרע רחל. ובכך זיכתה ה'קנאת סופרים' את רחל, להשתוות ללאה ב'כתר תורה'.

וכאן עמדנו על דבר נפלא המשלים את האמור. זכייתו של מרדכי בכתר תורה היא כהמשך לזכייה מוקדמת יותר של רחל. ארון הברית הנמצא בחלקו של בנימין, הוא המאורע המוקדם יותר הקושר את רחל ל'כתר תורה'.

ונדייק יותר: איך בנימין 'השיג' את הארון? – בזכות שהיה "מצטער בכל יום" שלא זכה לשלמות במקום המזבח. הווי אומר: ה'קנאה' של בנימין ביהודה והתמרמרותו על חוסר-שלמותו, השלימה את קנאת רחל באחותה! ומבין שניהם – זכה מרדכי לתת תורה לעם ישראל.

המעוניין לקבל את העלון או לתרום להפצתו או לקנות את ספריו של הרב, ישלח מייל: gufbari555@gmail.com או יתקשר לטל. 02-6420052 או 052-7177162

תגובות הגולשים:


ניווט באתר

קהילת חידושים סגורה בשישי-שבת! זכור שמירת השבת הנה מקור הברכה!

היום חג

אנא חזור 17:46