מעלתו של לוי, האיש והשבט

4 שנים
338 צפיות
images (12)

חידושים נפלאים מהגאון הגדול ר' אריה לייב היימאן זצ"ל תלמיד מאור הגולה ר' אהרון קוטלר זצ"ל
מעלתו של לוי, האיש והשבט
"ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי, אחי דינה, איש חרבו על ירכו, ויבֹאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר" (ברא' לד, כה).
והנה אם נתבונן בהמשך קורותיהם של שמעון ולוי, ברור שלוי הוא הבולט לטובה. מתחילת ספר "שמות" ועד סוף התורה, המשפחה שבניה הם המעולים ביותר, היא זו שהקימו עמרם – נכדו של לוי – ואשתו יוכבד, בתו של לוי. שלושת הבנים שיצאו ממשפחה זו, עלו למדרֵגות רוחניות רמות עד מאוד:
א. משה רבנו, הוא האישיות שאין דומה לה. הוא שעלה השמימה והוריד לנו את התורה
ב. אהרן אחיו, שנבחר ביד ה' להיות כֹּהן גדול, ואבי שבט הכהונה.
ג. מִרים אחותם נמנית על שבע הנביאות שעמדו לישראל (מגי' יד.), ובִזכותה התרחש נס באר-המים במשך מ' שנה במדבר.
על שלושתם אמרו, שזכו ל'מיתת נשיקה' (רש"י לבמד' כ, א), הֲיש עוד הורים בישראל, שזכו לְמה שזכו עמרם ויוכבד…?
מקור לכל הגדלות הרוחנית הזו – הוא לוי; בנם של יעקב ולאה.
גם שבט לוי בכללו, בולט במעלתו הרוחנית משאר השבטים:
שבט לוי מל תמיד את בניו והביאם מִקטנות בברית ה' – גם כשהשבטים האחרים הפסיקו למול במצרים – ויתכן שבזה זכה שאיש מבניו לא עבד לעגל! כפי שאמר משה (שמות לב, כו): "מי לה' אלי – ויֵּאספו אליו כל בני לוי", להעניש את עובדי העגל. לכן, לְקחם הקב"ה להיות לו כְּלגיון מיוחד של מלך: "ואני הנה לקחתי את הלוִים מתוך בני ישראל… – והיו לי הלוים" (במד' ג, יב).
ועיין "באור החיים" הקדוש (לברא' מא, נ) שכותב: הקב"ה בחר בַּכהנים ובלווים לשרֵת לפניו במקדש ולכפר בעד העם, ולהיות ראשי מורי ההוראה בישראל. וכן במשך כל שנות הגלות עד היום: מכל בני השבטים, רק הכֹּהנים והלוים מכירים את שבטם, ויודעים שלוי הוא אביהם (מלבד בודדים היודעים ששורשם מדוד המלך, דרך רש"י הקדוש ועוד).
שורש מעלתו של לוי
אך השאלה הגדולה היא: מדוע אין זכר לגדולתו זו ב"בראשית"? הלא כתב הרמב"ן בהקדמתו ל"שמות", שספר "בראשית" הוא כ'ספר היצירה' לכל העתיד להיות; הוא השורש, ובו רמוז הכל. והנה, אין בו דבר על מעלתו של לוי! איה איפוא השורש לגדולתו של לוי בספר "בראשית", הוא 'ספר היצירה'?
– אמנם חז"ל, מצאו רמז למעלתו הרוחנית של לוי, בִּקריאת שמו: שבכל השבטים, האִמהות קראו שֵׂם לִבניהן (מלבד בנימין שיעקב קְראו כן); ואילו בלוי נאמר (ברא' כט, לד): "על כן קרא שמו לוי", ופירש רש"י: הקב"ה קרא שמו לוי! והוסיף מדרש אגדה, שהמלאך גבריאל הביא את לוי לפני ה', ונתן לו ה' כ"ד מתנות-כהונה; ועל-שם שליווהו במתנות, קְראו לוי. היינו, שכבר בשורשו היתה בו מעלה על אֶחיו. אבל עדיין קשה: בזכות מה קיבל את כל אלה בלידתו? במה זכה לקבל את פרנסתו (כ"ד מתנות-כהונה), לפני שנקף אצבע בעולם-הזה?
– לכן נראה לי לומר, שמקורה של מעלה עצומה זו של לוי, אכן מצוי ב"בראשית". וכמו תמיד, יסודה אינו בְמתנת-שמים סתמית, אלא במעשי האדם! וזה ביאור העניין:
לפני שנולד לוי, חשה לאה אִמו מרוחקת מאוד מיעקב. וכך העידה בַּשם שקראה לִבנה השני, שמעון: "כי שמע ה' כי שנואה אנֹכי" (ברא' כט, לג). אמא שהחליטה לקרוא לִבנהּ שם בעל משמעות כזו – אין צורך להוסיף מִלים ולהסביר את תחושתה. והנה לאחר לידת לוי, אנו מבינים מִלאה שמצבה השתנה ממש מִקצה אל קצה! היא אומרת מתוך שביעות-רצון: "עתה הפעם יִלָּוֶה אישי אלי"; הִתלווּת, שהיא לשון חיבור ודבֵקות-הנפש. ממצב של אשה החשה עצמה שנואה, עברה לאה לחוש שהיא אהובה; שבעלה הוא בן-לְויה שלה; הוא 'אישהּ'. אין ספק, שמשהו הִשתנה ביחסים שבין יעקב ולאה, ונראה לי, שזוהי ראיה לכוחו הגדול של יעקב בשליטה על מידותיו! שלמרות הסיבות שהיו לו, שינה יעקב לחלוטין את יחסו אל לאה, ולא די שעקר את השנאה – אלא אף הפך אותה לאהבה!
כאן, חוזרים אנו לַסוד בו דיברנו בעבר: ככל שיש קִרבת דעת גדולה יותר בין הבעל לאשתו, כך יוצאים הבנים מעולים ביותר. ואם-כן, זהו שורש מעלתו הרוחנית העצומה של לוי! (ראה עוד בעניין זה באריכות, לעיל מאמר י"ב: "סוד יצירת ספר התהלים", ולקמן במאמר ל"א: "אלה תולדות יעקב – יוסף").
לוי: המעשר לה': כמובא במדרש (בר"ר ע, ז): שרבי מאיר אמר לכותי שלוי הופרש בתורת מעשר עיי"ש מה החשבון. הנה לנו שלוי הוא הגדול בתורה בין האחים, ולכן עשהו יעקב מעשר לה'; היינו: הפרישו וייחדו ללמד את דרך השם.
וכאן עלינו להבהיר: דיברנו במאמרים אחדים, על גדלותו של יוסף מכל האחים; שהוא השלמתו של יעקב, ושהיה בעל רוח-הקודש, ועוד. אבל עינינו הרואות, שלא היה לְגדלות זו המשך בצאצאיו. וכפי שאמרו במדרש, שמעלותיו של יוסף היו "לשעה" (בר"ר ע, טו). כך למשל: יוסף מָלך במצרים שמונים שנה, תופעה שאין לה אח ורֵע – ברם, אין המשך לְמלכות זו. ואילו לוי, גם אם באופן כללי לא היה גדול כיוסף, אך היו בו כוחות גדולים מצד אמו, שהיתה גדולה מרחל! "שֵׂם הגדֹלה לאה" – אמרו חז"ל (שם): "גדולה במתנותיה: כהונה לעולם ומלכות לעולם".
מדוע הסתיר הכתוב מעלתו של לוי
אמנם, ניתן בכל זאת לומר טעם, לכך שמעלת לוי נזכרת ב"בראשית" רק ברמז:
א) יש בידינו כלל, מִפרשן המקרא האלקי רבנו בחיי (לויק' כג, כד):
"כל מה שהעניין יותר נעלם ויותר פנימי – הוא יותר סתום, ובא הלשון בו בדרך קצרה ובמִלות מועטות". ושם, שכמה מיסודות דתנו – כעולם-הבא למשל – אינם מוזכרים כלל בתורה, אלא הגיעו אלינו רק מִקבלה שבעל-פה; וזאת – לגודל מעלתם. אם כן: ככל שהדבר קדוש יותר – הוא נעלם ומכוסה יותר.
ב) כבר הבאנו את דברי ה"זהר" הקדוש (א, קנח.) שכל ענייני לאה באים בְּאִתכסיא (בכיסוי), כיוון שהיא עצמה באה ליעקב בסתר ושלא מדעתו. לכן יחסיו עִמה הם נסתרים: מעולם לא דר באוהלה, אלא רק באוהל רחל (וגם לאחר מותה – באוהל בלהה). וכן הוא לאחר המוות: קִברהּ של רחל, האשה "הגלויה", מצוי על אֵם הדרך, גלוי לעין כל; ואילו בַּסתר, בְּבטן המערה (מערת המכפלה) שם נמצא יעקב עם לאה! לכן גם מעלות בניה, טמונים בְּסִתרי המקרא ובִרמזים בלבד. ואדרבה: מה המקרא מגלה לנו על בניה? את גנותם… בדיוק כשם שגילה לנו רק את המִּרמה שעשתה בבואהּ ליעקב, מבלי שגילה לנו את צִדקותה הגדולה אף מִשל רחל.
(מספר הרב חקרי לב עמודים רטו-ריח – עלון זה ערוך ע"י חתן הרב)

המעוניין לקבל את העלון או לתרום להפצתו או לקנות את ספריו של הרב, ישלח מייל: gufbari555@gmail.com או יתקשר לטל. 02-6420052 או 052-7177162

תגובות הגולשים:


ניווט באתר