שרוי בלא אישה שרוי בלא ברכה

4 שנים
530 צפיות
333206_674

הכיצד-זה לבן מתעשׁר בזכות יעקב – ואילו יעקב עצמו עֶבֶד לו?

וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ (ל, כז).

תֵּכף לתלמידי חכמים (המקריבו אליו ומארחו בביתו – רש"י) ברכה, שנאמר 'וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ'.
איבעית אימא מהכא, שנאמר 'וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף', (ברכות מב.).

עולם הפוך ראיתי!

לבן ופוטיפר, הרשעים, מתברכים ומתעשׁרים בזכות יעקב ובזכות יוסף. ואילו הם עצמם – סיבת הברכה ומקורהּ – נתונים בשיעבוד ובתת-תנאים. יעקב עובד את חמיו לעתיד ללא כל תמורה כספית ומעיד (לא, מ): "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי". יוסף עֶבד מושפל וחסר כל אישיות עד שיכולים אדונו ואשת אדוניו להתעלל בו ואף להשליכו לבית-האסורים, היתכן הדבר?

וההסבר פשוט הוא: יעקב ויוסף, בבואם לבית אדוניהם, היו רווקים. ומי שאיננו נשוי לאשה – אינו מחזיק ברכתו עבור עצמו!

וזו, גמרא מפורשת ביבמות דף סב' ע"ב: "אמר רבי תנחום, א"ר חנילאי: כל אדם שאין לו אשה… שרוי בלא ברכה דכתיב 'לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ'… רבא בר עולא אמר, בלא שלום. דכתיב 'וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ'." וברש"י: "וידעת כי שלום אהלך – בזמן שיש לך אהל".

ונראה לי, שה'שרוי בלא ברכה' הוא תוצאה של 'שרוי בלא שלום'. וכמו שאומרת המשנה בעוקצין (פ"ג משנה יב'): "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר 'ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵך אֶת עַמוֹ בַשָׁלוֹם'."

ולכן מאז נישא יעקב, התברך גם יעקב בנכסים בבנים.– חרף כל מאה הרמאויות של לבן.
גם יוסף הגיע לשיאו בהיותו נשוי. בפרק מא' מתואר, שבתוך כדי המלכתו של יוסף נותן לו פרעה את אסנת לאשה. רק כלי שלם יכול להתברך במלכות ובכל אוצרות אסמי מצרים, ושאלו ישתייכו אליו.
אלא שעד שיעקב ויוסף נשאו, כל הברכה עברה ללבן ופוטיפר כיון תֵּכף לתלמידי חכמים ברכה, וכנ"ל.

המשנה ב'עוקצין' המובאת לעיל, אומרת שצריך שלום כדי שתחול ברכה, וצריך לבהבין: על איזה ברכה מדובר? עונה על כך המשנה: "שנאמר 'ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵך אֶת עַמוֹ בַשָׁלוֹם". 'עוז' האמור כאן הוא התורה, כמו שאמרו במדרש:
"כשנתן הקב"ה תורה לישראל, היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי העולם אחזתן רעדה בהיכליהן, נתקבצו אצל בלעם א"ל מה קול ההמון הזה ששמענו שמא מביא מבול לעולם שנאמר 'ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב'… אמר להם, כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול… אלא חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שגנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ונותנה לעמו, שנאמר 'ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן'. (ילקו"ש תהלים תשי)".

התורה היא 'חפצא' של ברכה, ועליה נאמר: "אֶת הַבְּרָכָה – אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם".
אך הכלי המחזיק את הברכה הוא השלום. ובלי ששורר שלום בין כל ישראל – אף אם ישמרו תורה ומצוות – ייהנו הגויים מהברכה המיועדת לישראל, כשם שלבן ופרעה נהנו מן ההפקר.

ודברי רש"י על כל ארבעים ושמונה הברכות של פרשת בחוקתי – ברורים וחדים: "שאם אין שלום — אין כלום!"

וחתימת כל ברכות שמונה-עשרה, אף היא בברכת 'שלום'. כי כאמור, כל ברכה שביקשנו ושאיחלנו לעצמנו קודם לכן, לא תחול בהעדר כלי המחזיק אותה.
(מתוך ספרו של הרב "חיי לבב" עמודים קלו-קלח – בעריכת חתן הרב ז"ל).

כמה משפטי שמים בדיבור אחד של רש"י…

רש"י נותן שתי סיבות לבכייתו של יעקב בעת פגישתו הראשונה עם רחל.
א. "לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה". יש לתמוה, מדוע זהו הזמן שרוח הקודש מראה דבר זה ליעקב? ועוד קשה, שהסיבה שרחל לא נקברה עם יעקב, לפי שזלזלה במשכב הצדיק (רש"י ל, טו). אבל מה אשם יעקב שהפסיד את קבורתו עם רחל? והרי ויש בדבר זה צער ליעקב, והראיה שבכה כאן על כך. וצער זה לָמָה הגיעוֹ?
נראה לי, שקשורה בכייתו של יעקב בבכייה של עשו. בבראשית-רבה (סז, ד) אומרים חז"ל שהקב"ה איננו ותרן ח"ו. ועל כך שבלקיחת הברכות צעק עשו "צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה" (כז, לד), פרע לו הקב"ה בכך שמרדכי היהודי זעק "זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה" (אסתר ד, א).

וכנגד הבכי של עשו, כך לענ"ד, צריך גם יעקב לבכות!
וכאן מדקדק הקב"ה עם יעקב כחוט-השערה הפלא-ופלא! בגלל שבלקיחת הבכורה עברה לאה מחלקו של עשו אל יעקב, שהרי לאה היתה מיועדת לבכור האחים שהוא עשו, ורחל לצעיר האחים שהוא יעקב – מעתה, מקום הקבורה של רחל לצד יעקב עובר ללאה. והנה לנו הקשר בין הבכייה של יעקב לצער שגרם לעשו.

ב. "דבר אחר: לפי שבא בידים ריקניות. אמר: אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו" וכו'.
עתה נתבונן: אילו היה יעקב מגיע לבית לבן כשבידו צמידים ונזמים ומגדנות, האם לבן היה מתעמר בו בחורב ובקרח, ביום ובלילה? האם היה מעז להכניס לו את לאה במקום רחל, זיווגו האמיתי? ודאי שלא! אלא, רק מפאת שיכול היה לנצל את עָניוֹ ומרודו של יעקב, ומתוך שהייתה לו שהות לעמוד על אופיו במשך שבע שנים וידע שיקבל עליו את הדין – אזר לבן עוז להתעמר בו.

על-כן בוכה יעקב, שעניותו תאלצהו לעבוד קשה בשביל להשיג את רחל.

ומצד שני, רבותי, לוּ עשו לא היה שולח את אליפז, ולא היה נלקח מיעקב כל רכושו, ורחל הייתה נישאת לו בנקל, וכדברינו – הייתה לאה נותרת בגורלו…
ולא הפסיד עשו הרשע – אלא לעצמו!
(מתוך ספרו של הרב "חיי לבב" עמודים קמו-קמז – העלון בעריכת חתן הרב ז"ל).

המעוניין לקבל את העלון או לתרום להפצתו או לקנות את ספריו של הרב, ישלח מייל: gufbari555@gmail.com

תגובות הגולשים:


ניווט באתר